מאמרים

בואו נדבר בלי לייפות: רוב הארגונים לא נופלים בגלל האקר גאון. הם נופלים בגלל שמידע יוצא החוצה בשקט. קובץ לקוחות שנשלח למייל פרטי, קישור ענן שמוגדר פתוח לציבור, צילום מסך

יש טעות אחת שארגונים ממשיכים לעשות שוב ושוב: להתייחס לעדכוני אבטחה כמו לעבודת תחזוקה. זו טעות מסוכנת. עדכון אבטחה הוא לא ניקיון תקופתי ולא משימה למחלקת IT כשיש זמן. הוא

אם אתם עדיין חושבים שפישינג הוא מייל עם שגיאות כתיב ולינק חשוד לבנק, אתם חיים בעשור הקודם. המציאות ב 2026 שונה לחלוטין. מתקפות פישינג היום נראות כמו תקשורת עסקית אמיתית

אם אתם מאשרים תשלום על סמך הודעת דוא״ל, אתם חייבים להניח שמישהו ינסה לנצל את זה. הונאת דוא״ל עסקי שנקראת BEC (Business Email Compromise) מצליחה כי היא לא צריכה נוזקה

אם אתם עדיין מחפשים את הרגע שבו הקבצים מוצפנים כדי להבין שהותקפתם, אתם מסתכלים על הסוף. רוב האירועים הרציניים מתחילים הרבה קודם: דליפת זהויות. סיסמה, טוקן התחברות, או עוגיית דפדפן

אם אתם מחכים לראות קבצים מוצפנים כדי להבין שהותקפתם, אתם מנהלים את הסייבר של אתמול. כופרה היא הסוף של האירוע, לא ההתחלה. לפני ההצפנה יש שרשרת: זהות שנגנבת, הרשאה שמתרחבת,

רוב הארגונים חושבים ש״התאוששות מאירוע״ זה לשחזר קבצים. זו תפיסת עולם ישנה. בעולם של הענן, העבודה, ההרשאות והגישה למערכות יושבות על שכבה אחת שמנהלת את הכול: זהויות. אם שכבת הזהות

בואו נדבר באמת. Microsoft 365 ו Google Workspace מצוינים לעבודה, אבל הם לא פוליסת ביטוח לנתונים שלכם. מי שמסתמך על סל המיחזור ועל שמירת גרסאות מגלה מהר מדי שזו לא

אם אתם מחכים לראות קבצים מוצפנים כדי להבין שהותקפתם, אתם משחקים במשחק של אתמול. רוב האירועים מתחילים בשקט: פרטי גישה שנגנבים, תיבת דוא״ל שמסיטה התכתבויות, עדכון אבטחה שנדחה, ואז תוקף

בואו נשים את זה על השולחן: רוב העסקים לא נפרצים כי אין להם אנטי וירוס. הם נפרצים כי הם מאפשרים לתוקף להיכנס כמו משתמש לגיטימי, ואז מגלים את זה רק

למה דליפת סיסמה היא אירוע סייבר, לא תקלה תפעולית דליפה של זהויות היא לא רק “עוד משתמש שצריך להחליף לו סיסמה”. היא יכולה להיות התחלה של שרשרת. באותו DBIR מופיע

אם אתם לוחצים על הכפתור הזכר לי מאוחר יותר בכל פעם שקופץ עדכון תוכנה, אתם לא דוחים רק עוד משימה בלוח הזמנים. אתם משאירים לתוקפים חלון פתוח ורחב למערכות שלכם.

אם אתם ישנים טוב בלילה רק כי התקנתם אנטי וירוס ושרת הקבצים מגובה איכשהו בענן, הגיע הזמן לעצור. אנחנו ב 010 נכסים מדי חודש לארגונים שמאמינים שהם מוגנים, ורואים מבפנים

Zero Trust הוא לא פרויקט חד פעמי אלא משמעת תפעולית שמקטינה את מרחב התקיפה בכל יום. בזמן שהאקרים משלבים אוטומציה, בינה מלאכותית וקמפיינים ארוכים ומתמשכים, ארגונים שמיישמים עקרונות Zero Trust

מי שמסתפק באנטי וירוס מפסיד את הקרב. המציאות של 2025 ברורה לנו בשטח. מתקפות כופרה ופישינג הפכו לתעשייה משומנת, והדרך היחידה לנצח היא מגן רב שכבות שמזהה, בולם ומשחזר במהירות.

  אם אתם עדיין בונים על “מסנן בסיסי” ותקווה אתם משחקים משחק מסוכן. ב‑2025 הפישינג הוא מסע הנדסה חברתית חכם, לעיתים ללא קישור אחד, ולעיתים עם טקסטים שנכתבו ב‑AI ומתחזים

בשנת 2025 קורה משהו שלא ראינו כמותו. העולם הדיגיטלי צומח, אבל גם האיומים. תכניות כופרה מספקות הכנסה נוחה לעבריינים, פישינג הופך להפקה קולנועית, ובינה מלאכותית יוצרת קוד זדוני שמשתנה ללא

המציאות ברורה יותר מתמיד. הנוזקות מתוחכמות יותר, התוקפים משתמשים בבינה מלאכותית, וההונאות עוקפות אימות ורכיבי סינון בסיסיים. ב 010 אנחנו רואים זאת בשטח כל יום. המאמר הזה נכתב בשביל לתת

ב-010 אנחנו מכשילים מתקפות לפני שהן מתחילות. ומה שאנחנו רואים בשטח ברור לחלוטין: ארגונים שמסתפקים בברירות מחדל ב Microsoft 365 סופגים סיכונים מיותרים. כאן תמצאו את צ׳ק ליסט ההקשחה שלנו.

תיקון מס' 13 לחוק הגנת הפרטיות עוצב להתאים את הדין הישראלי לעידן הדיגיטלי ולסטנדרטים כמו ה‑GDPR. החוק, שנחקק ב‑1981 ועבר מאז עדכונים רבים, עודכן באוגוסט 2024 ונכנס לתוקף ב‑14 באוגוסט

תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות והתקנות הנלוות לו מחייבים כל ארגון שמחזיק מאגרי מידע לעקוב אחר גישות למידע, לתעד את הפעולות שנעשו ולשמור את התיעוד לתקופה ממושכת. עבור סוכנויות ביטוח, שהן