מיליוני אמריקאים חולקים מידע אישי עם ChatGPT. חלקם שואלים שאלות רפואיות או משתפים בבעיות כואבות במערכות יחסים. אחרים אף משתמשים ב- ChatGPT כמטפל פסיכולוגי וחולקים איתו את מאבקיהם העמוקים ביותר בבריאות הנפשית שלהם. משתמשים סומכים על ChatGPT עם הווידויים הללו משום ש- OpenAI הבטיחה להם שהחברה תמחק לצמיתות את הנתונים שלהם לפי בקשתם. למרות זאת, בשבוע שעבר פסק שופט פדרלי בבית משפט במנהטן, כי OpenAI חייבת לשמור את כל חילופי השיחות שהיו אי פעם למשתמשיה עם ChatGPT – אפילו שיחות שהמשתמשים מחקו.
כפי שהדברים עומדים כעת, מיליארדי צ'אטים של משתמשים יישמרו כראיה בתביעת זכויות היוצרים של הניו יורק טיימס נגד OpenAI. בקרוב יתחילו עורכי הדין של הטיימס לסרוק שיחות פרטיות של ChatGPT וינפצו את ציפיות הפרטיות של למעלה מ- 70 מיליון משתמשי ChatGPT, שמעולם לא דמיינו שניתן יהיה לשמור את השיחות שלהם שנמחקו לצורך תביעה תאגידית.
בינואר, הניו יורק טיימס דרש – ושופט שלום פדרלי אישר – צו המחייב את OpenAI לשמור את כל נתוני הצ'אטים שהיו נמחקים בזמן שההליך המשפטי תלוי ועומד. במילים אחרות, הודות לטיימס, קיבלה ChatGPT הוראה לשמור את כל נתוני המשתמשים ללא הגבלת זמן – אפילו שיחות שמשתמשים מחקו באופן יזום. פרטיות בתוך ChatGPT אינה עוד אופציה עבור כולם מלבד קומץ משתמשים ארגוניים.
בשבוע שעבר אישר שופט מחוזי של ארה"ב – סידני שטיין, את הצו הזה. נימוקו? זו הייתה "הסקה מותרת" שחלק ממשתמשי ChatGPT מוחקים את הצ'אטים שלהם מחשש להיתפס כמפרים את זכויות היוצרים של הטיימס. שטיין אמר גם שצו השימור לא אילץ את OpenAI להפר את מדיניות הפרטיות שלה, הקובעת כי ניתן לשמור צ'אטים "כדי לעמוד בהתחייבויות חוקיות".
חשוב להבין כי זה יותר מסכסוך גילוי – זוהי הפרת פרטיות המונית במסווה של התדיינות משפטית שגרתית והשלכותיו מדהימות: אם בתי המשפט מקבלים שכל תובע יכול להקפיא נתוני מיליוני משתמשים בלתי מעורבים, היכן זה נגמר? האם יכולה אפל לשמור כל תמונה שצולמה באייפון בגין תביעת זכויות יוצרים אחת? יכולה האם גוגל לשמור יומן של כל חיפוש במנוע החיפוש בארה"ב בגין סכסוך עסקי יחיד? הטיימס פותח תיבת פנדורה ומאיים לנרמל את המעקב ההמוני ככלי שגרתי נוסף של התדיינות משפטית. ההשפעות המצמררות עלולות להיות חמורות: כאשר אנשים יבינו שניתן לנצל את שיחות הבינה המלאכותית שלהם בתביעות משפטיות שהם אינם חלק מהן, הם יצנזרו את עצמם, או ינטשו את הכלים הללו לחלוטין.
גרוע מכל, האנשים שנפגעו הכי הרבה מהחלטה זו – המשתמשים – לא קיבלו הודעה, לא קיבלו קול ולא קיבלו הזדמנות להתנגד. כאשר משתמש אחד ניסה להתערב ולעצור את הצו הזה, דחה אותו שופט השלום מכיוון שלא ציפה ש- 70 מיליון אמריקאים ירעננו את תיקי בית המשפט מדי יום ויתחזקו לוחות שנה של התדיינות משפטית כמו עוזרי משפט במשרה מלאה. ההצדקה לצו השימור חסר התקדים הייתה קלושה, כאשר הטיימס טען שאנשים שמוחקים את שיחות ChatGPT שלהם נוטים יותר להפר זכויות יוצרים וכפי ששטיין ניסח זאת בדיון, זה "היגיון פשוט שאם אתם חושבים שאתם עושים משהו לא בסדר, אתם תרצו שזה יימחק." טענה זו סותרת באופן מהותי את האופן בו אנשים משתמשים בבינה מלאכותית גנרית. הרעיון שמשתמשים גונבים באופן שיטתי את הקניין הרוחני של הטיימס באמצעות ChatGPT ואז מטשטשים בחוכמה את עקבותיהם, מתעלם מאין ספור הסיבות הלגיטימיות שבעטיין מוחקים אנשים צ'אטים. כשמשתמשים משתפים פרטים אינטימיים על חייהם עם ChatGPT; כמובן שהם מוחקים את השיחות שלהם.
זהו תקדים מפחיד. כעת, עלולים הנתונים הפרטיים של אזרחים אמריקאים להיות מוקפאים כאשר תובע תאגידי יכול לטעון – ללא הוכחה – שתוכן שנמחק על ידי אמריקאים עשוי להוסיף ערך שולי לתביעה שלו. היום זה ChatGPT. מחר זה יכול להיות היסטוריית הגלישה שמחקתם בדפדפן שלכם או נתוני המיקום שלכם. כל מה שהם צריכים לעשות הוא לטעון שלאמריקאים שמוחקים דברים חייב להיות משהו להסתיר. כדי להבהיר, השאלה האם OpenAI הפרה את זכויות היוצרים של הטיימס – נתונה להכרעת בתי המשפט. אולם פתרון הסכסוך הזה לא אמור לעלות ל- 70 מיליון אמריקאים בפרטיותם. מה שהטיימס מכנה "ראיות", מיליוני אמריקאים מכנים "סודות". אולי שאלתם את ChatGPT כיצד להתמודד עם חובות כבדים, אולי התוודיתם מדוע אינכם יכולים לישון בלילה, אולי הקלדתם מחשבות שמעולם לא אמרתם בקול רם. מחיקה צריכה להיות מחיקה. הניו יורק טיימס יודע יותר היטב – פשוט לא אכפת לו.
